אני מגדיר את ההלכה כחצר בית כלא. ויחד עימה את, האמירה שלתורה שבעים פנים- כאמירה שלאסיר מותר לשוטט בחצר בית הכלא היכן שירצה. כלומר- ההבדלים, רבים ככל שייראו למראית עין- הן בעיני זוטות שיכולות ברגע האמת להתפוגג כלא היו.
זה כמובן דבר טבעי שאנשים שמאמינים שהטקסט שמצוי בידיהם הוא אלוהי, ושמטרתם בחיים להבין מה בדיוק רוצה מהם האל- לפרש כל אות ומילה. גם אני הייתי עושה אותו דבר. וטבעי עוד יותר שתורה בע"פ- שאומנם ניתנה בכדי לפרש תורה שבכתב אך לכשעצמה היא סתומה לא פחות- תוליד שבעים פרשנויות שונות בתכלית.
נתורי קרטא בחרו להתייחס באופן מילולי לאיסור לעלות בחומה. רבנים אחרים יענו להם שהאיסור בטל מאחר והתנאי הנוסף- "שלא ישעבדו אותם האומות יותר מדי", התגלם בשואה, ולכן מותר לעלות ארצה.
המסקנה העולה כאן היא שהפילוג, שלמראית עין נראה עצום- איננו אידיאולוגי, כי אם טקטי בלבד.
ניכר כי רבנים חיים את חייהם בניסיון לממש את ההלכה עד כמה שניתן במציאות הקיימת. בכל רגע מחדש הם בוחנים את העולם הסובב ושואלים אילו מצוות ניתן או לא ניתן לקיים ברגע זה- מתוך שאיפה לכונן מציאות הלכתית גמורה.
נתורי קרתא והמתנחלים שניהם שואפים למלא אחר רצון ההלכה, לרצות את אלוהים ולהיות "יהודים טובים"- רק שהם מפרשים את הדברים אחרת.
אולי הדבר החשוב ביותר כאן הוא נזילותם הרבה של הדברים. אותו רב מנהיג קהילה שקבע פסיקת הלכה- על סמך מה הוא עשה אותה? התגלות אלוהית? נס גלוי? לא. במציאות של "הסתר פנים", "ניסים" אינם אלא צירופי מקרים, אותם רואה האדם ומסיק שהם תולדה של "יד מכוונת". יושב לו רב גדול, בוחן את המציאות בה הוא חי- את הפוליטיקה, הדמוגרפיה, האקטואליה- ומחוקק על סמך זה הלכה- מתוך שאיפה לקיים את רצון האל כפי שהוא מתגלם בתלמוד.
כך היה עם הקמת המדינה- אליה בתחילה התנגדו הדתיים בחירוף נפש. אולם עד מהרה קמו רבנים שטענו כי מדובר בנס (ושוב- 'ניסים' אינם קריעת ים סוף כי אם הבנתם את המצב הפוליטי), וחוקקו הלכה.
כך עם המחלוקת הרבה סביב מכתב הרבנים הקורא שלא להשכיר דירות לגויים. לשני הצדדים ברור שמדובר בעיקרון בדבר שמקיים את דרישת ההלכה- רק שאלה טוענים שמפאת דרכי שלום אין לעשות זאת, או ש"טרם הוכשר הדור" (לינק) למעשים אלה- בעוד שהתומכים אומרים שדווקא עכשיו זה הזמן.
כך עם הקמת הסנהדרין, שהניסיון האחרון להקימו התרחש בשנת 2002 על ידי "אגודת השיבה שופטינו - לכינון בית הדין הגדול", שארגנו 71 רבנים, אך אינם זוכים לתמיכה ציבורית.
כך היה עם כהנא, שגם הוא סבר בניגוד ליתר- שהוכשר הדור, ושישראל חזקה דיו בכדי להתעלם מתקנות שהוקמו לצורך דרכי שלום. אף אחד בציבור הדתי לא חלק על צדקתו- רק על העיתוי שלו.
כך היה באשר לכל משיחי השקר שקמו עד היום. לא היה צורך באיש אלוהי שירד משמיים- רק באדם כריזמטי כמו בר כוכבא, ורב גדול כמו רבי עקיבא - שיכריז שהוא המשיח.
מה שאני מנסה לומר, הוא שבקלות אדירה- אפילו מחר בבוקר, יכול רב גדול להחליט לצורך העניין שאחוז הדתיים הגיע למספר מספק בכדי להכריז ש"כן הוכשר הדור."
אני טוען שהמחלוקת והפילוג בקרב הדתיים הוא תולדה של היעדר שלטון. מדובר בתופעה פסיכולוגית רווחת. כשאתה באופוזיציה אתה יכול לצעוק מה שאתה רוצה- כי אין לך באמת שום אחריות. כשאתה סוף סוף תופס את השלטון- אתה שוכח הכל, ומתחיל להנהיג. וכפי שטענתי קודם, לראייתי אין בקרב הדתיים מחלוקת אידיאולוגית אמיתית, כי אם טקטית בלבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה